פסק-דין בתיק עת"ם 55720-11-10

1.         עתירה לשדרוג מעמדו של העותר 2 למעמד ארעי, למתן רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5; ולחלופין לקיצור תקופת ההליך המדורג לצורך שדרוג מעמדו של העותר 2 למעמד ארעי ולרישיון מסוג א/5.

2.       העותרת 1, ילידת שנת 1970, תושבת קבע בישראל, נישאה לעותר 2 - תושב האזור - ביום 20.3.95. מנישואיהם נולדו ילדיהם, העותרים 3 ו-4. ביום 30.3.95 הגישה העותרת 1 בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר. לאחר קבלת עמדת גורמי הביטחון שלא התנגדו, נתבקשה העותרת 1 במכתב מיום 22.10.96, להמציא מסמכים נוספים לצורך הוכחת מרכז חיים. לאחר קבלת המסמכים, נשלח ביום 30.10.97 מכתב מאת המשיב אל העותרת, ובו נאמר בין היתר "בקשתך לאיחוד משפחות נבדקה ונמצאה הודעתך שהנך מתגוררת בנכס שאינו רשום על שמך. במטרה להמשיך בטיפול בבקשה הנך מתבקש להמציא: 1. תצהיר שלך בפני בית המשפט או בפני עורך דין לפיו יוצהר המקום שהנך מתגוררת, מספר חדרים בבית, מספר נפשות ושמות המתגוררים בה. כן פרט תאריכי המגורים בנכס זה...". התצהירים שנתבקשו נמסרו למשיב. זה מצדו פנה שוב אל המשטרה ואל השב"כ, ואלו הודיעו שאין הם מתנגדים. בעקבות שאילתה, אישר המל"ל ביום 4.1.99, כי על סמך חקירה שנעשתה בעבר, מתגוררת העותרת 1 בתחומי ישראל. ביום 21.2.99 נשלחה הודעה לעותרת 1 כי עליה להתייצב במשרדי המשיב לצורך הסדרת בקשתה. ביום 25.2.99 הונפק היתר מת"ק למשך 12 חודשים. ביום 26.7.00, באיחור רב, כחמישה חודשים לאחר שפקע תוקפו של ההיתר, ביקשו העותרים להאריכו. במענה לפניית המשיב, הודיעו המשטרה והשב"כ כי אין הם מתנגדים. במקביל פנה המשיב ביום 13.8.00 אל העותרים בבקשה להמצאת מסמכים. המסמכים הומצאו ביום 20.2.01, אך היו חסרים ולפיכך התבקשו העותרים במכתב מיום 27.3.01 להמציא אישורים על אודות מקום עבודה, תלושי שכר ועוד. כעבור חודשיים, ביום 3.6.01, הומצאו המסמכים. או אז היה צורך בקבלת תצהירים מעודכנים מאת העותרים וילדיהם. אלו התקבלו רק ביום 2.12.01. חודשים ארוכים קודם לכן התקבלו עמדות גורמי הבטחון כי "אין הערות". לאחר שהתקבלו תצהירי העותרים ניתנו לעותרת ביום 24.1.02 היתרי מת"ק לשהייה בישראל למשך 15 חודשים נוספים.

3.       לאחר מכן שב העותר וביקש להאריך את היתרי המת"ק שלו מדי שנה, והללו הוארכו פעם בפעם לאחר עשיית הבירורים הנדרשים. ביום 26.3.09 התקבל אצל המשיב מכתב מאת ב"כ העותרים ובו ביקש לשדרג את מעמדו של העותר וליתן לו רישיון ישיבה מסוג א/5. במכתב מיום 16.4.09, נענה ב"כ העותרים כי בהתאם לתיקון בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג - 2003, אין ניתן לשדרג את מעמדו של תושב האזור למעמד ארעי או למעמד של קבע, וכי העותר יוסיף לקבל הארכות של היתרי המת"ק. על החלטה זו הגישו העותרים ביום 1.6.09 השגה לוועדת ההשגה לזרים ובה טענו כי הטיפול בבקשתם לאיחוד משפחות נגוע בעיכוב בלתי מוצדק. בהחלטתה מיום 1.9.10 קבעה יו"ר ועדת ההשגה, כי "כיוון שהמשיגים התבקשו להגיש מסמכים שונים, ובהם תצהירים, 3 שבועות לאחר הגשת בקשת הארכה (ביום 13.8.00), פרק זמן סביר, לכל הדעות, אך הגישו אותם במלואם רק ביום 2.12.01, אין להם להלין אלא על עצמם. ההארכה אושרה 10 ימים לאחר מכן - ביום 12.2.01, ועל כן, לא החזיק המשיג בהיתרי מת"ק, בפועל, משך 27 חודשים עובר להחלטת הממשלה... אי-שדרוג מעמדו של המשיג הינו, אפוא, מחוייב הדין ואינו נובע מטעות או מעיכוב - ובוודאי לא מעיכוב בלתי מוצדק - בטיפול משרד הפנים בעניינו של המשיג" (סעיף 27 להחלטה). נגד ההחלטה הזו הוגשה העתירה דנן.

4.       בעתירתם חוזרים העותרים על טענותיהם שטענו לפני ועדת ההשגה לזרים. לטענתם ניתן היה לשדרג את מעמדו של העותר גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע, מכיוון שהעיכוב בשדרוג נבע מעיכוב בלתי מוצדק אצל המשיב. בהסתמכם על פסק הדין בעע"ם 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים (ניתן ביום 2.6.08), טוענים העותרים כי עוד ביום 21.10.98 היו אצל המשיב עמדות השב"כ והמשטרה וכי על המשיב היה אז לקבל את בקשת העותרים. המשיב התעכב בטיפולו בבקשה בכך שלראשונה פנה בשאילתה אל המל"ל רק בחלוף 4 שנים מיום הגשת הבקשה, ביום 25.2.99. היתר המת"ק שניתן בתחילה, ניתן לאחר עיכוב שאין ניתן להצדיקו.

5.       אין ממש בטענות העותרים. ככלל, והדבר ידוע, על המשיב לעשות בדיקה פרטנית ומקיפה בטרם הנפקת היתרי מת"ק לכל דורש. זהו תהליך שאורך זמן. בחינת פרקי הזמן שבהם טיפל המשיב בבקשת העותרים, מעלה כי אין מדובר בזמן בלתי סביר. עיכובים שנגרמו, מחמת התנהלותם של העותרים נגרמו. בתחילה לא צרפו את כל המסמכים הנחוצים ולא הוכיחו כנדרש כי העותרת מתגוררת בישראל. בהמשך אחרו בכ-7 חודשים בהגשת בקשה להארכת היתר מת"ק. טענתם כי במשך כל שבעת החודשים הללו 'עמדו בתור' ולכן אפילו בקשה לא יכלו להגיש נשמעת מופלגת, אף בהתחשב בכך שבתקופה ההיא קבלת הקהל במשרדי המשיב במזרח ירושלים היתה כרוכה בעמידה בתורים ארוכים ביותר. גם לבקשת המשיב להגשת מסמכים נענו בעצלתיים. כששה חודשים חלפו עד שהגישום, ביום 20.2.01, וגם אז הוגשו חלקם בלבד. היתר הוגשו כחלוף כשלושה חודשים וחצי נוספים.

6.       כתוצאה מן ההתנהלות הזו, מניין החודשים שבהם היו בידי העותרים היתרי מת"ק עובר להחלטת הממשלה לא עלה על ששה עשר: שניים עשר החודשים שלאחר מתן ההיתר לראשונה, מיום 25.2.99, ופחות מארבעה חודשים מיום שניתנו ההיתרים בשנית, היינו יום 24.1.02, ועד להחלטת הממשלה ביום 12.5.02 שלא להעניק עוד אשרות לישיבת קבע לתושבי האזור. את תקופת הביניים אין למנות, כמובן, שכן מדובר בתקופה ממושכת שהתארכה והלכה בעטיים של העותרים, מחמת אופן התנהלותם. לבד מזאת, הלכה היא כי פרק הזמן שעשוי להיחשב עיכוב בלתי מוצדק לעניין הלכת דופש הנ"ל הוא פרק הזמן שחלף לאחר שאושרה הבקשה ועד שניתן ההיתר, ולא פרק זמן שקדם לאישורה של בקשה (ראו עת"ם (י-ם) 30583-07-10 כאפייה אבו עיד נ' משרד הפנים (ניתן ביום 26.4.10, פיסקה 11; עת"ם (י-ם) 15434-09-10 סמר שויסה נ' משרד הפנים (ניתן ביום 7.4.11, פיסקה 7)).

7.       עיקרו של דבר, לא המשיב הוא אשר גרם לעיכוב בהליך השדרוג אלא דרך התנהלותם של העותרים. בתחילה, כשהגישו בקשה חסרה שאין ניתן לבודקה ולאשרה; אחר-כך, כשנמנעו מלצרף את האישורים שהתבקשו במשך זמן רב; ולבסוף, כשהוסיפו להתעכב גם בהגשת תצהירים ומסמכים נוספים. רחוקים היו אפוא העותרים מלהשלים את תקופת עשרים ושבעת החודשים כדי לקבל רישיון ישיבה עראי, גם אילו התקבלה טענתם כי שבעה חודשים המתינו לתורם.

8.        נמצא אפוא כי אין פגם בהחלטת המשיב; אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרים ישאו בהוצאות העתירה וכמו כן ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ב' באב תשע"א (2.8.11), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: